כשפתחתי את חשבון הפייסבוק שלי לפני כעשור, ניסיתי לכתוב את שם התיכון שלי בפרטי הפרופיל ופייסבוק לא אפשר לי אז כתבתי או נכתב מקיף אורט כללי.
מוזר ! גם בוויקיפדיה לא מצאתי דבר. הבטחתי לעצמי לנסות לכתוב ערך .
היום אעלה על הכתב בעזרתם של רבים וטובים את ספור בית הספר התיכון ע”ש פרנקלין דלאנו רוזוולט.
אז מתי קם בית ספר מעיינות?
לפני מס’ חודשים בפוסט בפייסבוק אתגר אותי אלברט טויזר בשאלתו מדוע לא מספרים את סיפור של בית ספר מעיינות בעיר. נבוכה ונחושה החלטתי להתחקות אחר ספור הקמתו של בית ספר מעיינות עם שם כל כך מקומי ומקורי “מעיינות”. נבוכותי, כי כבוגרת בית הספר הייתי צריכה להיות נושאת את הדגל של בית הספר שלי. כדרכי התחלתי לירות לכל הכיוונים בחיפוש אחר מידע אמין ומבוסס. הולכת אחרי אסוציאציות ואינטואיציות . דבר מוביל לדבר ולדבר עד שלבסוף עולה משהו בחכתי.
במצודה המוכרת לכל תושבי בית שאן, שכן בעבר בית הספר הדתי הראשון בעיירה. המצודה נבנתה בתקופה הצלבנית ושמשה מרכז צבאי ששלט על כל האזור באמצעות מגדל גבוה שעמד במרכזו. מאוחר יותר נבנתה קומה נוספת ששמשה את התושבים הערבים כבית ספר.
בית ספר גלבוע נבנה בימיו האחרונים של המנדט הבריטי ושימש אף הוא בית ספר לבנים. בתחילה נקרא בית חינוך ובו למדו ילדי העולים הראשונים מזרם העובדים.
לבית הספר היה חלק חשוב במרקם החיים בקהילה הצעירה. המורים הצעירים היו סוכני תרבות שתווכו את ההווי הישראלי של המדינה החדשה לעולים החדשים.
בית חרושת לקרח ה.ש.ב.ק נקרא על שם 4 שותפים :הלפרין, שולמן, בנר וקישון. שותפים תחת התחייבות לפתוח עסק כתאגיד כפי שנדרש בימיה הראשונים של בית שאן.
הסיפור הקודם של הבית בשיכון ח’ נעצר באחת. בתוך שעות ספורות נהרסו הבית והשכונה. לשייקה לא הותר להיפרד, להסתגל למעבר לבית חדש. באחת נגדעה הילדות בבית והותירה געגוע וזיכרונות. וחיפוש אחרי תמונה של הבית, השכונה…
לימים, נודע לשייקה שאצל אדון טסלר בשיכון א’ יש תמונה של הבית. ואכן, בהתרגשות אחז שייקה בתמונה של הבית משיכון ח’ וכשאדון טסלר הציע לשייקה עוד תמונות מתקופות נשכחות של בית שאן, הבין שייקה שהוא מחזיק בידיו אוצר. תיעוד נדיר המאפשר לדור הבא להבין ולהכיר מה היה כאן.
מרים ושמואל בינשטוק הכירו בוורשה. מרים הגיעה מהעיירה אמישנוב הקרובה לוורשה יחד עם הוריה. בוורשה הכירה את שמואל בינשטוק שלהוריו היתה מאפייה גדולה ברח’ קוכמלנה. לאחר כחצי שנה נישאו. לאחר נישואיהם פרצה מלחמת העולם השנייה ולאחר תקופה בגטו. ברחו עם הפרטיזנים לרוסיה. סימה נולדה באוזבקיסטן ויצחק נולד בגרמניה. אריה ואחותו נולדו בבית שאן.
בחיי העיר בית שאן היו וישנן דמויות שמספרות את הסיפור של העיר. דמויות שחיי כמעט כל תושביה שזורים ומושפעים מדמויות מיתולוגיות אלו. דמויות שבגללן העיר לא אותה עיר בלעדיהן. בימים אלו אנו מציינים חודש ללכתה מאיתנו של דמות כזו. האחות אמי סיבוני.
היי ציוניוני הדרך- דברים לזכרו של יצחק קינן ז”ל / אסתר בן לולו
היינו עולים חדשים תלמידים בבית ספר מעיינות, כל שרצינו זה להשתלב להיות שייכים, להיות ישראלים, השלנו מעלינו את שמלת הגלותיות. נשאנו עינינו אל המורים והמחנכים – הם היו סוכני התרבות שלנו. המורה שחיבר אותנו לישראליות היה יצחק קינן ז”ל . לימים נקרא לו פשוט איציק.
בשבילי גם אחרי כ 40 שנים שאיני חי בה, עדיין היא העיירה שלי, והלב נשאר ברחבות המשחקים, בטיולי השטח ובמרחבים העצומים של העמק שבהם טיילנו אין ספור. טיולים שעשינו כילדים שהיום כל אמא תקבל התקף לב אם ילדיה היו עושים את שעשינו. הרבה מים ודייג, מלא מעיינות בסביבה שהפכו אותנו לדייגים מומחים, ברשת בחכה או סתם מלכודות לדגים, הכל בכל בא בחשבון .
